שתים נשים. ר״ל שתי מלכיות באו מכנסיה אחת והם מלכות יהודה ומלכות אפרים:
ותזנינה. בעת נעוריהן כשהיו במצרים זנו עמהם: שמה. בהיותן במצרים מעכו הנואפים את שדיהן והוא ענין התחלת הזנות ובדרז״ל וכי מה עשה לה ערבי הלז וכי מפני שמיעך לה בין דדיה וכו׳ (כתובות לו): עשו. המצרים משמשו וכתשו הדדים בעודן בתולות והוא כפל ענין במ״ש ור״ל עוד היו במצרים התחילו לעבוד עבודת כוכבים של מצרים ולפי שעשו שם דבר מועט לכן אמר מעכו ועשו שאין בה זנות ממש:
ושמותן. בשם הכנוי: אהלה הגדולה. הגדולה שבהן נקראת אהלה ואהליבה היה שם אחותה הנטפלת עליה הקטנה ממנה: ותהיינה לי. לקחתי אותן לי לנשים: ושמותן. העצמי: שומרון אהלה. זו שהיה שם הכנוי שלה אהלה שם העצמי היא שומרון ונקראת אהלה ע״ש שהיה בה אוהל לעגלי הזהב וכאומר אהל שלה ואין לי חלק בה: אהליבה. ע״ש שהיה אהלי בה והוא בה״מ ור״ל לקחתים לי לעם והם פרו ורבו וגדלו והצליחו:
ותעגב. חשקה חשק הזנות על תאות מאהביה וחוזר ומפרש חשקה היה אל בני אשור כאלו היו קרובים אליה:
לבושי תכלת. לפי שהיו מלובשים בצבע תכלת והיו פחות וסגנים וכולם היו בחורים חמודים ופרשים ולתוספת ביאור אמר רוכבי סוסים ולא הולכי רגל:
ותתן תזנותיה עליהם. ר״ל לכן נתנה רוח זנונים עליהם וחשקה להם לכל הנבחרים מבני אשור: ובכל אשר עגבה. ולכל מי שחשקה נטמאים בכל תועבותיהם המאוסים כגלל של רעי כי כן זנתה ונאפה עמהם ר״ל סרתה מעלי וחשקה לפסילי אשור בראותה מרבית הצלחתם וכמו שחשקה כן עשתה ועבדה לפסיליהם:
ואת תזנותיה ממצרים. חשק הזנות שהיה לה ממצרים לא עזבה כי בני מצרים שכבו עמה בנעוריה בדרך חיבה והמה משמשו וכתשו דדיה בעודה בתולה ולכן נתקע אהבתם בלבה וגם הם שפכו תאות זנותם עליה מאז ולכן לא עזבה אותם ר״ל שלא עזבה פסילי מצרים על כל הורגלה בהם מאז:
נתתיה. מסרתי אותם ביד מאהביה ולתוספת ביאור אמר ביד בני אשור אשר חשקה להם:
המה. עם כי היו אהובים עכ״ז עשו בה משפט וגלו ערותה וזהו הקלון שעושים לאשה זונה שמפשיטים בגדיה ומוליכים אותה ערומה בפני הבריות: לקחו. בשבי: ותהי שם לנשים. הדבר הזה היה תועלת להיות שם ופרסום לנשים לבל יעשו כמעשיה וגם היה תועלת לעשות בה משפט הגמול הראוי ור״ל המקום מסרה ביד אשור ובזתה וחללה את כבודה ומתחלה לקחו בניה ובנותיה והם בני גד ובני ראובן שגלו תחלה וארצה זבולון וארצה נפתלי שגלו אחריהם ואחר זה גלו את שומרון ראש המלוכה הנקראת בשם אהלה ונעשה לה כזאת למען יוסר יהודה ולמען תשלום שכר גמול עון:
ותרא. ראתה את כל הרעה שבאה על אחותה אהלה ולא לקחה מוסר והשחיתה בדבר עון וחשקה יותר ממנה ואת דבר הזנות השחיתה יותר מזנוני אחותה:
אל בני אשור. חשקה אל בני אשור על כי היו פחות וסגנים וכאלו היו קרובים אליה: לבושי מכלול. ועל כי היו מלובשים במלבושים הכלולים בכל מיני יופי והיו פרשים ולתוספת ביאור אמר רוכבי סוסים וכולם היו בחורי למד לזה חשקה להם:
וארא. ראיתי כמו שחשקה להם כן זינתה בפועל ונטמאה ודרך אחד לשתיהן כמו שעשתה אהלה כן עשתה אהליבה ר״ל גם היא חשקה לפסילי אשור בעבור מרבית הצלחתם וכמו שחשקה כן עבדה להם:
ותוסף. עוד הוסיפה על תזנותיה לחשוק למי שלא ראתה בעיניה ורק כשראתה אנשים חקוקים על הקיר צלמי אנשי כשדים מצויירים בצבע הששר:
חגורי אזור. כאלו חגורים עלי מתניהם באזור וכאלו בראשיהם מצנפות גדולות עודפות ותולות מאחוריהם והמה היו טבולים ושרוים במי צבעונים: מראה שלישים כולם. כל צלמי הכשדים היה במראה שרים ומושלים: דמות. זה היה דמות בני בבל היושבים בכשדים ארץ מולדתם:
ותעגבה. חשקה להם בעבור מראה עיניה שראתה יופי צלמי צורתם ומלבושיהם: ותשלח וגו׳. שיבואו לזנות עמה:
למשכב דודים. לשכוב עמה בדרך אהבה וחיבה וטמאו אותה במשכב הזנות: ותטמא בם. וכאשר נטמאה בם נמשכה אחריהם וסרתה מעצמה ורצונה מסבת האהבה להם רצה לומר מגודל האהבה לא נשאר בה רצון כי הכל עשתה כפי רצונם:
ותגל תזנותיה. וכאשר גלתה זנותה לעשות בפרסום וגלתה את בשר ערותה להלהיב חשק מנאפיה: ותקע. אז סרה נפשי ורצוני מעליה והיתה שנואה בעיני כמו שסרתה נפשי מעל אחותה אהלה ושנאתיה ור״ל כששמעה הצלחת הכשדים ומרבית טובתם שלחה אליהם מלאכים לקבל פסיליהם לאלוה ומאוד נמשכה אחריהם ובעבור זה סרה נפשי ממנה כמו שסרה מאהלה:
ותרבה. והיא הרבתה עוד תזנותיה לזכור את הנעשה בימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים:
ותעגבה. חשקה אל פלגשותם להיות להם לפלגש המוכנת למשכב המשגל: אשר וגו׳. על אשר אבר התשמיש שלהם גדול כשל חמור וזרמת הזרע שלהם מרובה כזרם שפיכת זרע הסוסים ודרך זונה מופלגת בתכלית ההפקר להתאוות באלה:
ותפקדי. זכרת את הזמה שעשית בנעוריך בעת שהיו דדיך מעוכים וכתושים במשמוש היד מבני מצרים: למען שדי נעוריך. למען השדיים שהיו מעוכים בידם בימי נעוריך לכן חשקת עוד מהם וכפל הדבר במ״ש ור״ל שעבדה גם אלהי מצרים וזכרה מה שהורגלה בהם מאז:
הנני מעיר וגו׳. אעיר עליך לבות מאהביך את אשר נמשכת אחריהם וסרתה רצונך מעצמך מסבת האהבה להם ולא נשאר בך רצון כי הכל עשית כפי רצונם: והבאתים. אותם אביא עליך להלחם בך בכל סביבך:
בני בבל וגו׳. עכשיו יפרש מי הם הבאים: אותם. יבואו עמהם:
הוצן. בהוצן והוא שם כללי לכל כלי המלחמה: רכב וגלגל. ברכב ובגלגל הם אופני הרכב: ישימו עליך. ר״ל את אלה ישימו על עצמם לבוא עליך מסביב: ונתתי. אמסור בידם המשפט והם ישפטו אותך כמשפטיהם שיעשו בך כאלו הם שלוחים לעשות משפט:
ונתתי קנאתי בך. אתן בך כעסי ויעשו עמך משפט בחמה ויסירו ממך אפך ואזניך כדרך משפט הזונות בכדי לנוולה: ואחריתך. סוף הפרצוף ושאריתו תפול בחרב: יקחו. בשבי: ואחריתך. על הבתים והשדות יאמר הנשארים אחרי מות האדם:
והפשיטוך וגו׳. כדרך שעושין לזונה להעמידה ערומה להכלימה:
והשבתי. בעבור מרבית הצרות הבאות לא תהיה עוד רדופה אחר הזמה ואחר הזנות שנתקעה בלבך מארץ מצרים: ולא תשאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש ר״ל בני בבל יבואו עליה למלחמה והם יהיו שלוחי המשפט ויהרגו השרים והמושלים ויתר העם ומהם יקחו בשבי וישרפו בה״מ ובתי הגדולים וישללו חמדת עשרם ומגודל הצרות לא תפנה עוד אל הגלולים ולא תזכור באלהי מצרים:
ביד אשר שנאת. הם הכשדים שמרדת בהם: אשר נקעה. אשר סרתה נפשך מהם לשנאותם וכפל הדבר במ״ש:
ועשו אותך. יעשו עמך דברים בשנאה ויקחו כל עשרך אשר יגעת לאספה ויעזבו אותך ערום ועריה מבלי לבוש: ונגלה. אז יהיה נגלה חרפת זנותך כי מגמול המעשה יגולה ויוודע מעשה העון: וזמתך ותזנותיך. כפל הדבר במ״ש לפי מרבית הזנות ויאמר על העכו״ם המחולפים (ל) עשה אלה לך אלה הדברים נעשו לך בגמול שזנית אחרי עבודת כוכבים ויפרש אמריו לומר על אשר נטמאת בגלוליהם לקבלם לאלוה:
בדרך. לפי שהלכת בדרך אהלה אחותך לכן אתן בידך את כוס החמה לשתותה כמו ששתתה היא (המשיל חמת ה׳ לכוס מלא יין המשכר ומבלבל דעת האדם):
כוס אחותך. הכוס ששתתה אחותך תשתי גם את: העמוקה. אשר היא עמוקה ורחבה ומחזקת הרבה: תהיה לצחוק. הבריות יצחקו בך וילעגו עליך בשיעור גדול עד שתהיה מרובה להכיל ולסבול כל הצחוק והלעג:
שכרון ויגון. לא כדרך שותי כוס יין שהם שכורים ומבולבלים אבל הם שמחים כי היין משמח אבל מכוס החמה תהיה מלאה משכרון ומיגון: כוס שמה ושממה. הכוס הזה יהיה מתמהון לבב ושממון דוגמת כוס אחותך שומרון:
ומצית. תמצוץ הבלועה: ואת חרשיה. חרסי הכוס תשברי בשנייך ללעוס החרסים למצוץ כל הבלוע: ושדיך תנתקי. מרוב השכרות בלבול הדעת תחבלי בעצמך לנתק ולעקור שדיך: כי אני דברתי. ובודאי כן יהיה:
ותשליכי. כאדם המשליך דבר אחורי גופו לבל יראהו ולא יזכר בו: וגם את. כמו שעשית למולי כן גם את סבלי גמול זימתך ואת תשלום תזנותיך:
התשפוט. האם רוצה אתה להתווכח עם אהלה ועם אהליבה: והגד. אז הגד להן בהויכוח את כל תועבותיהן:
כי נאפו. בגלוי עריות: ודם בידיהן. שפכו דם נקי: ואת גלוליהן נאפו. זהו עבודת גלולים: אשר ילדו לי. ר״ל המיוחדים לי ללמוד בבית הספר: העבירו. היו מעבירים ומוליכים לפסילים להיות להם למאכל:
טמאו וגו׳. בו ביום שהעבירו בניהן לפסילים באו אל המקדש להקריב בה קרבנות וטמאו את המקדש עם הקרבנות הואיל ואינם לי לרצון: ואת שבתותי חללו. כי גם בשבת העבירו את בניהן להם לאכלה:
ובשחטם. ר״ל הוסיפו עוד לעשות כן בעת ששחטו את בניהם לפסילים אז באו אל מקדשי ביום ההוא למען חללו וכאומר הביאה היתה בכוונה מיוחדת לחלל המקדש ולבזותו: והנה כה עשו. ר״ל הדבר שספרתי עשו בתוך ביתי:
ואף כי תשלחנה וגו׳. ר״ל כ״ש שעשתה עוד יותר תועבה אשר תשלחנה לאנשים שיהיו באים אליה מארץ מרחק ממקום שהם שם: אשר מלאך וגו׳. ר״ל השליחות היה על ידי מלאך השלוח אליהם בכוונה מיוחדת: והנה באו. והנה כן עשו ובאו אל המקום אשר רחצת שמה ומלאת עיניך עם הכחל והוא מין צבע וקשטת עצמך בקשוטים וראו בעיניהם מה שאת מייפה עצמך למצוא חן בעיני הנואפים הבאים:
וישבת. ואח״ז ישבת על מטה מכובדת ויקרה ולפניך היה שולחן מסודר במיני מאכל (כי כן היה מנהגם להסב על המטה בעת האכילה) והקטרת והשמן שנתתי לך שמת על השולחן להאכיל את הנואפים ולסוכם בשמן ולהעלות ריח הקטורת אחר האכילה (כי כן היה מנהגם למשוח בשמן הטוב אחר האכילה ולהשים בשמים על הגחלים להעלות העשן לריח טוב) ר״ל שלחת אל העכו״ם לבוא ללמדך דרך תועבותם ועשית להם כבוד והראית חיבה יתירה ונתת להם דורונות ממה שהשפעתי לך:
וקול המון. קול המיית שלוה היה נשמע בה לא קול המיית מלחמה: ואל אנשים. ר״ל עם האנשים הבאים על כי היו בני אדם מרובים היה מובא עמהם גם אנשי סבא מן היושבים במדבר וכאומר עכ״ז היה לה רב שלוה עם כי אנשי סבא המה אכזרים אנשי רשע: ויתנו צמידים. כי נתנו צמידים על ידיהן וכו׳ להתקשט ביותר ומצאה חן בעיני כולם ולא עשו עמה רעה ר״ל שהיתה מתאהבת לכולן לעבוד לכל אלהי העכו״ם:
ואמר לבלה נאופים. אמרתי על הזקנה שנזדקנה בנאוף עתה יסורו ממנה תזנותי׳ הואיל וכבר שבעה בזנות ר״ל חשבתי שאחר שעבדו זמן רב לאלהי העכו״ם וראו שאין בהם ממש יפרשו מהם: והיא. אבל עדיין היא בהוייתה כמו מאז ודוגמתו איה ה׳ אלהי אליהו אף הוא (מ״ב ב) ור״ל אף הוא בהוייתו בכל עת ולא ישתנה:
ויבוא אליה. כל הרוצה בא אליה כדרך שבאים אל אשה זונה מפורסמת כן באו וגו׳ ר״ל עבדה לכל עכו״ם שבעולם: אשות הזמה. נשי הזמה:
ואנשים צדיקים. הם שרי מלך בבל שהמה נחשבים לצדיקים למולן: משפט נואפות. משפט הראוי בגמול הנאוף ומשפט הראוי בגמול שפיכת דם נקי: ודם בידיהן. מה ששחטו בניהן לעכו״ם:
העלה וגו׳. ר״ל אמור בנבואה שאני אעלה עליהן קהל רב ואתן אתהן לרעדה ולבזה:
ורגמו עליהן אבן קהל. בני הקהל ההוא יגרמו עליהן אבנים: וברא. הוא יבריא אותן עם חרבותם:
והשבתי זמה. עם המשפט הזה אבטל זמה מן הארץ כי כולם יפחדו מפחד המשפט: ונוסרו. יקבלו מוסר ולא תעשינה כמו הזמה שעשיתן ר״ל לא יעבוד עוד מי לעכו״ם:
ונתנו. הקהל העולה יתנו עליכן גמול זמתכן וחטאי תועבותיכן המאוסים כגלל של רעי הנה אתן תסבלו הגמול: וידעתם. אז תדעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול:
